השעה רבע לתשע בבוקר.
רבע שעה נסעתי למקום העבודה החדש שלי,חצי שעה הלכתי לאיבוד בין המשרדים,
ניגשה אליי עובדת יפיפייה שהעבירה רק לי סיור בקומה שבה אני עובד וסיימה הכל בעשר דקות.
לקח לי חצי דקה להבין שהעבודה לא מתאימה לי,
כולם כאן רצים,הולכים ושבים עם שעונים יוקרתיים שנגמר בהם הזמן.
ידיים מלאות בדפים מוחתמים בלוגו גדול של החברה הנחשבת הזו שכל-כך רציתי לעבוד שם,
להגיד ולהלל את שם החברה שבה אני עוסק מול החברים הישנים שלי מהתיכון,
להראות להם שאני התקדמתי והם קצת פחות.
להראות להם מה היא באמת הצלחה,
כן,זו העבודה המושלמת בשבילך!
אתה תוכל להלל את הכסף ולקנות כל מה שעולה לרוחך.
אפילו את השעון מזהב שיש בדיוק לכולם,
ותוכל להתאחד ולענוד בדיוק את אותו השעון,
שהזמן שלך בו מתרוקן כל שניה ושניה שאתה נמצא במקום העבודה.
















