בדרך כלל גם אפשר להריח את הביצים שעל המחבת והבשר,
שומעים ומריחים עד כדי כך שכבר טועמים את הבשר והביצים שעוברים אצלך בגרון,
גם אם לפעמים לביצים אין באמת ריח,
ואמא בלילות לא מכינה בשר.
היא ישנה,אמא בלילות לא נמצאת במטבח.
ואני עדיין מריחה את כל מה שנמצא לי במטבח,מהחטיפים עד לביצים,
שואפת את הריח של כל אחד מהמאכלים בנפרד,צלילים שיוצרים הרמוניה במטבח,
בשלוש בלילה.
ארבע בלילה,עברה שעה,
אני עדיין לא ישנה וליבי לא ער למאכלים,
מין מערכת יחסים שכזאת שבסופה החלטתי להיפרד,
חשבתי שזה יהיה בריא יותר בשבילי.
לי היה קשה ולו פחות כי הוא אף פעם לא אהב אותי.
ארבע וחצי בלילה ואני עדיין שומעת ומריחה את הבישולים של אמא,
אני מתגעגעת אליו.
כי אוכל היה לי טעים,בגיל 8.
אוכל פעם היה משמח כשאני ואבא היינו הולכים לאכול פיצה,
כי לפיצה פעם היה טעם.
בגיל 16 אין טעם לפיצה,
בגיל 16 אין טעם לכלום,
במיוחד כשאתה יודע כמה קלוריות יש בכל דבר.
שש בבוקר,
אמא שלי קמה להרתיח את הקומקום,
והוא שורק,
ואני שמחה שאני סוף-סוף אני לא צריכה לדמיין את המטבח רועש בשביל השקט הנפשי שלי.
אמא שלי מכינה לי קפה,
עם שוקולית,
כי אני בת 16 אבל מבפנים גם בת 8,
ומוסיפה שלוש כפיות וחצי סוכר.
אני אוהבת מתוק.
אני סוף סוף מריחה קפה ולא בשר וביצים.
שש וחצי בבוקר,
אמא שלי מגישה לי את הקפה עד למיטה,
ואני לוגמת
אמא שלי התבלבלה בין סוכר למלח,
ואני ממשיכה לשתות,
כי סוף סוף יש טעם.
;){kind=link}