שורות

והתהליך שאתה מרסק את הכדור ומכין את הכל ויש בך את ההרגשה הזאת שאתה יודע בדיוק מה הולך לקרות, 

אתה יודע את ההרגשה,

אתה יודע שבהתחלה זה מכה,

אתה יודע שיש קצת הרגשה של חרטה,

אבל אין בך משהו שעוצר את זה,

כי אין משהו שאתה רוצה יותר מזה.

זה תמיד מושך, דברים שפוגעים ויכולים לפגוע בך.

אתה רק רוצה לנסות,לטעום,ואתה כבר בתוך זה.

כי לא משחקים עם דברים שפוגעים בך,

אותו דבר עם אהבה ואנשים ותקשורת,

הכל יכול לפגוע בנו.

יש אנשים שצוחקים על מכורים,אבל אנחנו כך או כך מכורים,הלא כך?

אנחנו נולדנו מכורים לאהבה ולשמחה ונעשה הכל כדי להשיג את שני הדברים הללו.

כשאין לנו את זה אנחנו מיואשים ומנסים למצוא דרכים אחרות,

דרכים אחרות לשמוח,דרך חדשה וישרה-

שורות.

מוות לעומת זאת,

הוא לא כואב,מוות לא יכול לפגוע בך,

הרי כשאנחנו מתים אנחנו לא מרגישים כואב,

הרי כשאנחנו מתים אנחנו לא מרגישים,

יש משהו יפה בזה,

הקשר שאני מוצאת בין שורות שאני מסניפה

לבין המוות שאסור,

הרוגע,

שלא כואב שום דבר,

השקט למרות הרכבים שעוברים על הכביש והצפירות,

אנחנו לא מרגישים.