פעם אחרונה שגרמתי לאבא להתגאות בי היא כשצבעתי את השיער לשחור,סוף-סוף צבעתי לצבע טבעי.
וגם זה לאבא לא הספיק כי לשחור היה גוון כחל-חל,
לאבא אף פעם לא הספיק השחור שלי,כי הוא תמיד התרכז בגוון הכחול.
כשבכיתי הוא אף פעם לא שאל למה ואיך,לטענתו הוא לא פסיכולוג,
הוא סתם אבא שמתמצא במרחב והכניס את אמא במקרה להריון,
מה שהוא גורם לי לחשוב,שאני פה במקרה והוא במקרה רק אבא שלי,והכל במקרה.
הכל במקרה ואתה סתם לא מתגאה.
כשבכיתי,הקמת אותי,אמרת לי לחייך
אך כבר כואב הלחי לחייך מחיוך מאולץ,
את האבא שנעלם,אבל מצאתי את הבושם שלו על גברים אחרים ברחוב,
את האבא שאף פעם לא היה לי,
את האבא שחיפש את הגוון הכחול בכל דבר.
;){kind=link}