הפרבולה העצובה שלי קצת עקומה אבל מושלמת-עקומה כמו איך שאני מנסה לצייר קו ישר ומושלמת כמו איך שהמורה שלי למתמטיקה מציירת צומדים.
הפרבולה העצובה שלי היא אין סופית והקו שלה ממשיך לנצח במטרה למצוא את הסוף.
הלוואי שהייתי יכולה לעזור לפרבולה שלי, אני לא מנסה כי בטח אפלוט מהפה עוד משפט של ״זה החיים גם אני מתמודדת, ובטח גם המורה למתמטיקה״ ולדובדבן בקצפת אני אוסיף- "אין לי מושג איך היא מתמודדת עם תרגילים כמוך."
ואז בטח הפרבולה תבכה כמו פעם שעברה.
לפעמים המורה למתמטיקה לא מבינה למה אני מדברת למחברת.
ואני לא מבינה אותה כי היא אמרה לי לפתור את התרגיל.
והיא לא מבינה שאני לא מבינה איך לפתור פרבולות כשאני לא פתרתי מה קורה עם עצמי.
ואז אני סתם לא מבינה כלום.
כבר התקדמנו בחומר ואני עדיין לא פתרתי את הפרבולה העצובה שלי.
;){kind=link}