לפעמים, זה נראה, שפשוט החיים שלי נגדי.
לא משנה מה אני אעשה, בסופו של דבר הסירה תתהפך ואני אטבע.היחידה שאטבע.
תמיד. כאילו מישהו מכוון אותי לטעויות.
יש לי כול-כך הרבה בעיות שאני פשוט מתפוצצת מבפנים.
אני רוצה שמישהו יהיה כאן בשבילי. לשפוך את הכול. את כול הצרות. מישהו שיביו אותי, שיעזור לי.
אבל.. לאף אחד לא אכפת, ואני צריכה לטפל בדברים האלה בעצמי.
אין לי כוח לזה.. אני רוצה איך שהוא לברוח מכאן. פשוט לצאת מהכול ולהשאר נקייה.
זה מרגיש כאילו הבטן שלך הולכת להתפוצץ,אני מרגישה שהבטן שלי קשורה בחבל מסורבל..
שעוד דקה אני נחנקת ואני צריכה לחשוב איך להוציא את החבל מהקשירה והחבל חותך לי את הבשר.
זה נוראי ההרגשה הזאת..הכול פשוט הסתבך... זה כמו להביא לחתול צמר.
אני עייפה מכול זה.. זה פשוט קשה לי,רוב הבעיות אני אשמה.. אבל הסבל, זה עונש שלא הייתי מאחלת לאף-אחד.
אבל, כריסטל עדיין צריכה לעמוד שם, ולחייך ( :
תודה שקראתם ♥
;){kind=link}